תומי שלנו,

ילד של אהבה.

תומי ילד שובב, מצחיק, טוב לב, מלאך יפה תואר שהביא אושר רב לכל הסובבים אותו.

כשתומי היה בן שלוש ושמונה חודשים (בנובמבר 2012) הבחנו כי הוא לא מרגיש טוב, הוא איבד את התיאבון וגם כאשר הצליח לבסוף לאכול משהו הוא הקיא ובנוסף הוא גם נהיה מאד עייף וישנוני.

הבהלנו את תומי לרופאים שלמרות כל הסימנים המדאיגים לא איבחנו שום דבר חריג.

בחמישי לדצמבר 2012 הופיעה פזילה חריפה בעין ימין של תומי.

לקחנו אותו מייד לרופא, שהפנה אותנו בדחיפות לבית חולים לילדים "דנה" במרכז הרפואי איכילוב בת"א.

תומי הובהל לבדיקת MRI ותוך כדי הבדיקה קרא לנו הרופא ובישר לנו שיש ממצא חריג במוח ויש להכניסו מיידית לחדר ניתוח על מנת להוריד את הלחץ התוך גולגולתי.

לאחר שבוע נולדה אחותו של תומי, דריה.

תומי אובחן כחולה בגידול מוח נדיר וממאיר בשם "פינאלובלסטומה".

בגלל שהגידול הכפיל את עצמו תוך שלושה שבועות, עבר תומי ניתוח נוסף להחדרת נקז למוח וזאת בכדי למנוע עלייה בלחץ התוך גולגולתי.

תומי עבר 30 טיפולי קרינה ולאחר הפסקה בת שישה שבועות עבר ארבעה מחזורים של כימותרפיה אגרסיבית שלוותה בהשתלה עצמית של מוח עצם.

כל מחזור נמשך כחודש ימים שבמהלכו שהינו עם תומי בבידוד בבית החולים ולאחריו חזרנו הביתה למספר ימים לקראת המחזור הבא.

בכל אותה תקופה תומי היה מקור השראה לכולם.
הוא היה חייכני, תיאטרלי, מקסים ומלא חן להוריו, למשפחתו ולצוות הרפואי.
כולם במחלקה הכירו את תומי. סיפרו לנו שהרופאים "רבו" בינהם מי ייכנס לחדר של תומי.

הוא מצידו הכין להם בכל פעם הפתעה חדשה, פעם הוא התחפש לשודד ים וכשאחד הרופאים ניכנס לחדר קרא "אהוי ד"ר לוין". בפעם אחרת התחפש לליצן והפתיע עם אף אדום מהבהב. בכל פעם הראה לצוות מתנה אחרת שקיבל והצוות החזיר אהבה בנשיקות, חיבוקים, תשומת לב ומשחקים.

תומי מעולם לא התלונן על הטיפול. הוא היה גיבור אמיתי שביקש וקיבל הסבר לפני כל טיפול ולא שכח לבקש "אז תעשו את זה זריז טוב..."

במחלקה ההמטואונקולגית בבית החולים "דנה" שבאיכילוב התייחסו לתומי כאל בן משפחה ונתנו לנו להרגיש כמו בבית.
וכמו בבית, גם במחלקה, הסתובבנו עם תומי גאים כמו טווסים.

הצוות חיבק וגונן עליו ותמיד כשהגענו לביקורות הרגשנו כמו כוכבי קולנוע.

בשלישי ליולי תומי שב הביתה לאחר שסיים ארבעה סבבים של השתלות ואנחנו היינו מאושרים אך עם חשש כבד בלב.

לאחר כחודשיים, בתשע עשרה לספטמבר, בעיצומו של חג הסוכות, תומי הרגיש לא טוב.

הבהלנו אותו ל"דנה" וכבר באותו היום הבנו שהפסדנו בקרב למחלה הארורה. המחלה התפרצה ולאחר כארבעה וחצי שבועות ב 23 לאוקטובר 2013 תומי ניפטר.

אפילו בתקופה זו תומי המשיך להיות מלאך.
במהלך כל התקופה הזאת התרחש מעין מצעד לחדר שבו תומי שכב כאשר כל הצוות שטיפל בו וכל מי שהכיר אותו בבית החולים נכנס על מנת להפרד ממנו בעיניים בוכיות.

כשראה את אמא עצובה הוא לחש "צריך לקנות לאמא פרחים שלא תהיה עצובה".

מטושטש מתרופות הוא דמיין שהוא מעיף עפיפונים עם אחיו טל שאותו אהב יותר מכל: "טליק'ה גבוה גבוה, כל הכבוד טל... " הוא לחש.

הוא דמיין שהוא  עושה קסמים ואמר "אברה כדברה עלקזום..." , וגם לא שכח להיות מנומס ולשים יד על הפה כשהוא משתעל. בשארית כוחותיו ניסה לעזור לאמא ואבא לקלח אותו במיטה.

וכשהרגיש לא טוב וראה שאנו  בוכים הוא ניסה להצחיק אותנו כשעשה לנו תנועות מצחיקות עם הידיים והוציא לשון.
וכאילו הרגיש שהסוף קרב, יום לפני שהלך לעולמו הוא ניפרד מאיתנו בשיר "אמא יקרה לי" ואמר שהוא אוהב אותנו הכי בעולם. ממש לפני פטירתו אמר את המילים "רגע, רגע, רגע... " כאילו מישהו רוצה לקחת אותו לעולם אחר והוא רוצה להשאר בעולם הזה לעוד כמה רגעים.

אנחנו אהבנו ואוהבים את תום בכל נשמתנו ומאודנו והאבל שאיבדנו כזה אוצר הוא קשה מנשוא. אבל עדיין, אנו מרגישים פי אלף יותר ברי מזל שהוא היה שלנו לזמן קצר וזכינו להיות איתו מאשר הוא לא היה שלנו בכלל.

אנחנו כל כך גאים בך ומתגעגעים אליך מלאך קטן שלנו.